גז"ד לאחים בעלי משק חקלאי שהורשעו בעבירות מין בעובדות זרות ובהעסקת עובדים זרים שלא כדין ואיומים כלפיהם

1. הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, וזו תמצית האישומים:

הנאשמים, שהינם אחים, היו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום בעלים ומנהלים של משק חקלאי לגידול פרחים וירקות במושב שדה יצחק, ופלוני הינו אביהם והבעלים הרשום של המשק.

אישום ראשון (נאשם 1 בלבד) : אישום זה מייחס לנאשם 1 ביצוע עבירות אלה: מעשה מגונה, איומים, שיבוש מהלכי משפט, תקיפה והטרדה מינית. מעובדות כתב האישום עולה, כי גב' ג'.פי. הגיעה מתאילנד לישראל באשרת עבודה, לצורך עבודה במשק הנאשמים. בחודש יוני 2005 לקח הנאשם 1 את המתלוננת לנקות את בית אביו, ואז חיבקה מאחור, הפילה על המיטה, גהר מעליה ואחז בשתי ידיה בחוזקה מעל לראשה והצמידן למטה, תוך שנשכב על ידה. בידו השנייה ליטף את החזה שלה מעל לבגדיה, הריח את צווארה ופניה, התחכך בגופה עם איבר מינו, מבלי שייענה לתחנוני המתלוננת לחדול ממעשיו. כשבוע לאחר מכן ניסה הנאשם 1 לחבק את המתלוננת ונגע בישבנה, וכשבועיים לאחר המקרה הראשון שב וחיבקה, נגע בחזה ועזבה לאחר מאבק. ביום 15.10.07, עת עבדה המתלוננת בחממת המלפפונים, הגיח נאשם 1 מאחוריה, חיבקה במותניה ושאל אם היא מעוניינת להיות חברתו. בכל אותם פעמים הזהיר הנאשם 1 את המתלוננת לבל תספר לאיש, ואיים שאם תעשה כן הוא ישלח אותה חזרה לתאילנד.

אישום שני (נאשם 1 בלבד) : אישום זה מייחס לנאשם 1 עבירת הטרדה מינית, בכך שסמוך לתחילת עבודתה של גב' ס.ב. נתינה זרה מתאילנד, במשק הנאשם, בחודש מרץ 2006, חיבק הנאשם 1 את המתלוננת בידיו תוך שאמר לה כמה יפה וסקסית היא, והמתלוננת התנגדה נמרצות תוך שסימנה באגרופיה והטיחה בו את המילה "בוקסים".

אישום שלישי (שני הנאשמים) : אישום זה מייחס לנאשמים עבירות עושק ואיומים, בכך שבמועדים שונים במהלך השנים 2004 עד  2008, העסיקו 9 עובדים זרים במשקם. לפי האישום, התנהגו הנאשמים כלפי העובדים הזרים באלימות מילולית, מנעו מהם צרכים בסיסיים, שיכנו אותם בתנאי מגורים מחפירים, נטלו מהם שלא כדין כספים ממשכורתם באמתלות שונות, ועשקו אותם בכל הנוגע למשכורתם.

אישום רביעי (שני הנאשמים) : אישום זה מייחס לנאשמים עבירת העסקה שלא כדין, בכך שעל אף ההיתר שקיבלו המתלוננים לעבודה בתחום החקלאות, העסיקו הנאשמים את מ.צ. ו- ג'.פי. בניקיון ביתם הפרטי וכן בית אביהם פלוני, וזאת 3 פעמים בשבוע משך כל תקופת העסקתם. בנוסף, הועסקו שני עובדים זרים נוספים ע"י הנאשמים בעבודות גינון בתיהם הפרטיים, והכל בניגוד לחוק ולהיתר.

2. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 13.6.2010 הודיעו באי-כוח הצדדים שהגיעו להסדר טיעון, לפיו ביקשו הנאשמים לחזור בהם מכפירתם, על אף ששמעתי חלק מראיות התביעה, והודו בעובדות כתב אישום מתוקן, שפרטיו תומצתו בסעיף 1 לעיל. לפי ההסדר, הופנה הנאשם 2 לשירות המבחן, לקבלת תסקיר, וזאת בטרם הרשעתו, כאשר המאשימה תעמוד על ההרשעה. עוד סוכם, שבנוגע לנאשם 1 - תעתור המאשימה להטלת מאסר בפועל, ובנוגע לנאשם 2 - המאשימה תעתור להטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, והסנגור יטען לאי-הרשעתו. הנאשם 1 הורשע בעבירות המיוחסות לו, ובנוגע לנאשם 2 - הוא הופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, וזאת בטרם הרשעתו. שני הנאשמים הופנו על ידי - הן לקבלת תסקירים מטעם שירות המבחן, והן לקבלת חוו"ד מטעם הממונה על עבודות שירות.

3. שני התסקירים פירטו את תולדות חייהם האישיים והמשפחתיים של שני הנאשמים, את יחסם לעבירות ולמתלוננים, ובסוף כל תסקיר ניתנה המלצה: בנוגע לנאשם 1, נכתב שהוא מודע לחומרת מעשיו ואף נטל עליהם אחריות. קצינת המבחן לא התרשמה מקיומה של סטייה מינית אצלו, וההליך המשפטי הפחית את הסיכון להישנות העבירות. קצינת המבחן המליצה להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות ובפיצוי כספי לקורבנות, והוא הופנה לטיפול פסיכותרפויתי בכדי ליתן מענה לצרכיו הרגשיים. בנוגע לנאשם 2 נכתב, שהמדובר באדם נורמטיבי, המכיר באחריותו למעשיו ומבין את חומרתם, על כן הסיכוי להישנות העבירות פחת. עוד נכתב בתסקיר, שעסקיו נסגרו בעקבות הפרשיות נשוא האישומים, וכי הרשעתו תפחית את סיכוייו להשתלב במסגרת תעסוקתית אחרת, בפרט בתחום הנהיגה על רכב ציבורי, וכן במסגרת פעילותו כיו"ר ועד המשוב. קצינת המבחן המליצה על הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 400 שעות, ללא הרשעה, ובנוסף - פיצוי למתלוננים.

4. הממונה על עבודות שירות מצא כל אחד משני הנאשמים כמתאים לביצוע העבודות, והוא המליץ שכל אחד מהם יתחיל את העבודות ביום 10.11.10. כל אחד מהנאשמים דיבר בסוף משפטו - הנאשם 1 הצטער על מעשיו, הדגיש את חרטתו ובושתו ממעשים אלה, הציג את הנזק העלול להיגרם לו באם ייכלא לראשונה בחייו, והבטיח שלא לחזור על מעשים כגון אלה. הנאשם 2 ביקש להימנע מהרשעתו, בכדי שלא למנוע ממנו תעסוקה עתידית, והוא הודה שטעה.

5. בישיבת הטיעונים לעונש, העידו מטעם הנאשמים 4 עדי אופי - מר שלומי פרץ, קצין משטרה בתחנת נתניה, תיאר את שירותו הצבאי בצנחנים יחד עם הנאשם 1, את ההכרות המעמיקה ביניהם, ואת האופי הטוב והחם של הנאשם - הן כלפי משפחתו והן כלפי כל הסובבים אותו. העד אמר מילות שבח גם אודות הנאשם 2. מר סרנסקי עזרא, מנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח מנשה, תיאר את היכרותו רבת השנים עם הנאשמים ומשפחותיהם, ואת הסיוע שהנאשמים נתנו לאנשים רבים. גב' ס' ב', אשתו של הנאשם 1, תיארה את המצב הקשה השורר בבית, בייחוד אצל שתי בנותיה, לאור הפרשיה בה נקשר בעלה, ותיארה את הנזק העלול להיגרם למשפחה באם יכנס בעלה לבית הסוהר. העד האחרון היה מר יורם לבב, שהיה מפקדו של הנאשם 1 בצבא - גם עד זה, כמו קודמיו, לא חסך במילות שבח אודות הנאשם, והכל במטרה להביא להקלה בענישתו.

6. בטיעוניה לעונש תיארה ב"כ המאשימה את האישומים בהם הודו הנאשמים, את חומרת מעשיהם, ובנוגע לנאשם 1 הדגישה את החומרה היתרה שבביצוע עבירות המין, ובנוסף את ההשלכות שיש לעבירות מעיל אלה כלפי העובדים הזרים. בסוף טיעוניה בנוגע לנאשם זה עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל של ממש, תוך שהגישה פסיקה של בתי המשפט השונים, ובנוסף - מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים. בנוגע לנאשם 2 נטען, שעל אף שלא מיוחסות לו עבירות מין, הרי שהעבירות שביצע כלפי עובדים זרים שהגיעו לארץ בכדי לפרנס את משפחותיהם, הינן עבירות חמורות, וביקשה שלא לקבל את המלצת שירות המבחן בנוגע לאי-הרשעתו, תוך שהדגישה שלא ניתן כל נימוק שיש בו כדי להצדיק אי-הרשעה. ב"כ המאשימה ביקשה להרשיע נאשם זה, ולהטיל עליו עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, ובנוסף - מאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט.

7. ב"כ הנאשמים ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן בנוגע לשני הנאשמים, תוך שציין שהנאשמים בפסקי הדין שהוגשו ע"י ב"כ המאשימה ביצעו מעשים חמורים בהרבה מהמעשים המיוחסים למרשיו. הסנגור הדגיש את נסיבות ביצוע העבירות, את הודאת מרשיו לאחר שמיעת חלק מהראיות, את הנזק שנגרם למשפחות הנאשמים, במיוחד כשמדובר ביישוב קטן בו הם מתגוררים, והדגיש את עברם הנקי, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, השיקום הצפוי לשניהם, הסיכוי הנמוך, אם בכלל, להישנות מעשים דומים בעתיד. הסנגור הוסיף וטען, שנגרם נזק כלכלי כבד לשני הנאשמים בעקבות הפרשה, וביקש שלא לקטוע את הליך שיקומם. בסוף טיעוניו הגיש ב"כ הנאשמים פסיקה לפיה הוטלו עונשים בעבודות שירות בגין מעשים דומים, כטענתו.

דיון והכרעה

8. התנהגותם של שני הנאשמים כלפי העובדים הזרים פגעה בכבודם כבני אדם, ואולי אף בתדמית "הישראלי" בפניהם. האלימות המילולית שהופגנה כלפיהם, מניעתם מלקבל את צרכיהם הבסיסיים, שיכונם בתנאי מחיה קשים, נטילת חלק מכספיהם וממשכורותיהם, העסקתם בשכר נמוך וגם בימי השבת,  ניצולם לצרכי ביצוע עבודות פרטיות, בניגוד להיתר שהייתם בישראל - כל אלה הפכו את המתלוננים ל"עבדים" בעידן המודרני. העובדים הזרים המגיעים לארץ באים במטרה לעבוד, בהתאם לתנאי ההיתר, תוך שהם מתרחקים מאות ואלפי קילומטרים ממשפחותיהם וממדינותיהם, והכל לשם פרנסה. היחס המשפיל לו זכו אותם עובדים ראוי לסלידה ולהוקעה - עובדים זרים אינם כלי משחק שבהם משחקים בעלי ההיתר ככל העולה על רוחם. זה שאדם מגיע מארץ ניכר לעבודה בישראל, אינה הופכת אותו לאדם נחות יותר ממעסיקו, שהרי כל בני האדם שווים ללא הבדלי דת, גזע, מין, מעמד ועיסוק.

9. הנאשם 2 עותר להימנעות מהרשעתו, מהנימוקים שהועלו בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני בא-כוחו. אין בידי לקבל טיעון זה: עוד באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת התייחס הנשיא שמגר לסוגיית אי-ההרשעה בתיק בר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל, בכותבו :

"בעקבות ההודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו בפני בית המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההימנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלמוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות " . 

השופטת דורנר התייחסה לסוגיית ההימנעות מהרשעת נאשמים ב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ'  מדינת ישראל, פ"ד נב (3), 337  בכותבה, בין היתר:

" הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד - על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני - סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעת הנאשם מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל ".

הנימוק העיקרי שבפיו של הנאשם 2 להימנעות מהרשעתו הינו, רצונו שלא לחסום את אפשרות העסקתו בעתיד כנהג רכב ציבורי, וכן המשך כהונתו כיו"ר ועד המושב. נימוק זה הינו נימוק כללי וסתמי, שככל הנראה נאמר במיוחד לצורך מתן הסבר לבקשה שלא להרשיעו, ואין בו כל ממש. הנאשם אינו עוסק כעת בעבודה שהוא עלול להיות מפוטר ממנה באם יורשע, וטיעונו בדבר הימנעות מהרשעתו אינו נשען על אדן שיקומי העלול להיפגע כתוצאה מההרשעה הצפויה. העבירות שבביצוען הודה נאשם 2 אינן קלות, ונדרש היבט שיקומי בעל משקל רב בכדי לשכנעני שאכן מדובר באדם שהרשעתו עלולה לפגוע פגיעה קשה בשיקומו - ואין זה המקרה שבפניי. במצב דברים זה, ולאור הודאת הנאשם 2 במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הנני מרשיעו בביצוע אותן עבירות.